פסק-דין בתיק בג"ץ 8192/04

המשנה לנשיא א' מצא:

         עניינה של עתירה זו בשאלת כשירותו הציבורית של המשיב 2, השר צחי הנגבי (המשיב), לשוב לכהונתו כשר לביטחון הפנים, אם וכאשר החקירה הפלילית שנפתחה נגדו בהוראת היועץ המשפטי לממשלה (היועץ המשפטי) תנקה אותו מחשד לביצוע עבירה כלשהי, ובשאלת מסוגלותם של חוקרי משטרת ישראל לקיים בעניינו של המשיב חקירה חסרת פניות, חרף קיום חשש לניגוד עניינים הנובע מאילוצם לחקור את מי שכיהן עד לאחרונה כשר הממונה עליהם ואשר, על-פי מה שפורסם ברבים מפיו ומפי אחרים, ירצה בסיום חקירתו לשוב לתפקידו האמור.  

2.       בעקבות דו"ח מיוחד שפרסם מבקר המדינה (באוגוסט 2004), על אודות מינויים פוליטיים ומינויים בלתי-תקינים אחרים שנעשו במשרד לאיכות הסביבה בתקופה שבה עמד המשיב בראשות המשרד, הורה היועץ המשפטי, ביום 31.8.04, לפתוח בחקירה פלילית נגד המשיב (וכן נגד מי שהיה מנכ"ל משרדו בתקופה הרלוואנטית), שמטרתה לברר חשדות לביצוען, על-ידי המשיב, של עבירות הפרת אמונים ושוחד בחירות. במועד החלטתו של היועץ המשפטי כיהן המשיב בתפקיד השר לביטחון הפנים. עם פרסום החלטת היועץ המשפטי הודיע המשיב כי הוא משעה את עצמו מתפקידו. סמוך לאחר מכן (ביום 5.9.04) החליטה הממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, כי המשיב "יחדל לכהן כשר לביטחון הפנים ויכהן כשר בלי תיק". כן החליטה, וזאת בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק היסוד, כי "שר התיירות גדעון עזרא ימלא את מקומו של השר לביטחון הפנים, בנוסף על תפקידו כשר התיירות". למחרת היום (6.9.04), משאישרה הכנסת את השינויים בתפקידי השרים, חדל המשיב לכהן כשר לביטחון הפנים.

3.        בעתירה שלפנינו, שהוגשה לבית-המשפט ביום 6.9.04, התבקשנו להורות לראש הממשלה לפטר את המשיב מתפקידו כשר לביטחון הפנים. כן התבקשנו להורות כי אף בתום החקירה - תהיינה תוצאותיה אשר תהיינה - יהיה המשיב מנוע מלהתמנות, וראש הממשלה יהיה מנוע מלשוב ולמנותו, לכהונת השר לביטחון הפנים, אלא לאחר "תקופת צינון" של כחמש שנים או תקופה אחרת שנמצא לנכון לקבוע. לחלופין ביקשה העותרת שיינתן צו אשר יורה ליועץ המשפטי ולמשטרת ישראל להוציא את חקירת המשיב מידי יחידותיה הסדירות של המשטרה ולהפקידה בידי גופי חקירה חיצוניים, כדוגמת חוקרי הרשות לניירות-ערך או חוקרי הרשות להגבלים עסקיים, או בידי חוקרים מנוסים שפרשו משירותם במשטרה.

           משהובאה העתירה לפני הרכב שלושה החליט בית-המשפט (ברוב-דעות) להוציא בה צו על-תנאי. לנוכח המחלוקת שנתגלעה בין שופטי ההרכב, לאור מהות הסוגיה שהעתירה העמידה לבירור ומחמת דחיפותה של ההכרעה הנדרשת בה, החלטתי (ביום 3.10.04) כי הדיון בהתנגדות לצו על-תנאי יקוים לפני הרכב שבעה.

4.        בעתירה נטען, כי הפקדת חקירתו של המשיב בידי חוקרי המשטרה תקלע את החוקרים למצב של ניגוד עניינים בלתי-נסבל. חקירתו של שר, שעד לאחרונה היה ממונה על חוקריו ושעל-פי הצהרות שהושמעו על-ידו ועל-ידי אחרים הריהו מתכוון לשוב במהרה לתפקידו, חזקה שתהיה מושפעת מנטיות לבם, מחששותיהם או מציפיותיהם של החוקרים. מי מהם שזכה בעבר לקידום בדרגה או בתפקיד מידי המשיב, ומי מהם שיצפה לקידום מידיו לאחר שובו לתפקידו בסיומה של החקירה, יתקשו לחקרו באותה מידה של דבקות ונחרצות להגיע לחקר האמת, שבלעדיה לא תיכון חקירה הראויה לשמה. העותרת הטעימה, כי אין המדובר בהטלת דופי ביושרו או יושרתו של מי מהחוקרים, אלא בניגוד עניינים מובנה, שבהכרח ילווה את מהלכיה של החקירה והעלול לסכלה. גם חוקר שכישוריו המקצועיים מצוינים ומידותיו המוסריות נעלות לא יוכל - ולוא גם באופן בלתי-מודע - שלא להיות מושפע מן המחשבה כי הנחקר היושב מולו, שעד לאחרונה היה השר הממונה עליו, עתיד עד מהרה לשוב לתפקידו ולבוא חשבון, לשבט או לחסד, עם מי שהיו חוקריו. מוצא מסבך זה, טענה העותרת, מחייב לבור אחת משתי דרכים: האחת, להבטיח מראש כי המשיב לא יוכל לשוב לכהונת השר לביטחון הפנים אלא בחלוף שנים אחדות מסיומה של החקירה, אפילו הסתיימה חקירתו בניקויו המוחלט מכל רבב ולא הותירה כנגדו גם שמץ של חשד. והשנייה, לפטור את חוקרי המשטרה מצרתה של חקירה זו, על הקשיים הבלתי-עבירים שהיא עורמת על דרכם, ולהפקידה בידי חוקרים שיוכלו לעשות את מלאכתם נאמנה, בין מפני שאינם משתייכים ובין מפני שחדלו להשתייך לגופי החקירה הרגילים של משטרת ישראל.   

5.        לצו על-תנאי הוגשו שני כתבי-תשובה נפרדים: האחד מטעם ראש הממשלה, שר המשפטים, היועץ המשפטי ומשטרת ישראל (להלן, ביחד, המדינה), והשני מטעם המשיב. המדינה ביקשה לדחות את העתירה על שני ראשיה. המשיב הסתפק בהתנגדות לראש הראשון של העתירה, שמטרתו למנוע ממנו לשוב ולהתמנות לכהונת השר לביטחון הפנים, בעוד שביחס לשאלה מי יהיו חוקריו, שעליה סב ראשה השני של העתירה, הודיע כי איננו נוקט כל עמדה. 

6.        בהתייחסה לדרישת העותרת, כי יינתן צו המורה לראש הממשלה לפטר את המשיב מכהונת השר לביטחון הפנים, טענה באת-כוח המדינה כי דרישה זו מתבססת על נקודת-מוצא שגויה, כאילו כל שנעשה בעקבות החלטת היועץ המשפטי לפתוח בחקירה נגד המשיב הוא השעיה עצמית וזמנית של המשיב מכהונת השר לביטחון הפנים. הנכון, לדבריה, הוא, כי משהחליט על פתיחת החקירה, הודיע היועץ המשפטי לראש הממשלה וכן למשיב, שכל עוד החקירה הפלילית כנגדו מתנהלת, אין המשיב יכול לכהן בתפקיד השר לביטחון הפנים, ומן הראוי שאף לא יכהן גם בתפקיד מיניסטריאלי ביצועי אחר. בעקבות זאת קיבלה הממשלה את החלטתה מיום 5.9.04, שעל-פיה חדל המשיב לכהן כשר לביטחון הפנים והפך לשר בלי תיק, ואילו על שר התיירות הוטל לשמש גם כממלא-מקום השר לביטחון הפנים. בהסתמכה על החלטתה האמורה של הממשלה - שהעתקה צורף לכתב התשובה מטעמה - טענה באת-כוח המדינה, כי נוסח ההחלטה מלמד באורח ברור וחד-משמעי, כי אין המדובר בהשעיה זמנית שנטל המשיב על עצמו, אלא בהחלטה נורמאטיווית של הממשלה - לה ניתן כנדרש אישור הכנסת - ושעל-פיה הופסקה כהונתו של המשיב כשר לביטחון הפנים ללא תנאי וללא הגבלת זמן. באת-כוח המדינה לא התעלמה מכך, שראש הממשלה לא החליט להעביר את המשיב מכהונת השר לביטחון הפנים (מכוח סמכותו לפי סעיף 22(ב) לחוק-יסוד: הממשלה), ואף לא הציע לממשלה למנות שר אחר תחתיו לכהונה האמורה (בהתאם לסעיף 15 לחוק היסוד), אלא הסתפק בהחלטת הממשלה למנות את שר התיירות לתפקיד ממלא-מקום השר לביטחון הפנים. להרגעת החשש, שמא המהלך שננקט מרמז על הכוונה להניח את משרתו של המשיב פנויה במטרה לאפשר לו לשוב אליה במהרה, הזכירה באת-כוח המדינה, כי על-פי הוראת סעיף 24(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, "תקופת מילוי המקום של שר שחדל לכהן כאמור בסעיף 24(ב) לא תעלה על שלושה חודשים". משמע שלפני חלוף שלושת החודשים שבענייננו (קרי: לפני יום 5.12.04), יהיה על ראש הממשלה להביא לפני הממשלה הצעה למינוי שר לביטחון הפנים במינוי קבע. בנסיבות אלו, ובהיעדר עיגון משפטי לדרישת העותרת כי המשיב לא יוכל לשוב ולהתמנות לכהונת השר לביטחון הפנים אלא בחלוף תקופת צינון בת שנים אחדות, טענה באת-כוח המדינה, כי דין ראשה הראשון (העיקרי) של העתירה להידחות.   

7.        לעתירה החלופית, בדבר הוצאת החקירה מידי המשטרה והעברת ניהולה לידי גורמי חקירה אחרים, השיבה המדינה, כי בהיותה של משטרת ישראל הגוף החוקר המרכזי במדינה, היא ה"מופקדת על חקירת עבירות פליליות בכלל, ועבירות בשירות הציבורי וכלפיו בפרט". ובהסתמכה על דברי השופט ברק בבג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה, פ"ד לד(2) 566, 576, טענה המדינה, כי אף מקום שבו ניהול חקירה על-ידי המשטרה מעמיד את החוקרים במצב של ניגוד עניינים, אין המשטרה יכולה להיפטר מחובתה לנהל את החקירה, שכן הצורך (במובן של necessity) הקיים בניהול החקירה גובר על שיקולים כדוגמת ניגוד עניינים ודוחה אותם. כן טענה המדינה, כי היועץ המשפטי ופרקליט המדינה סבורים ש"הגוף הראוי והמתאים ביותר לערוך את החקירה בהתחשב עם אופייה, היקפה והמומחיות שהיא דורשת הוא משטרת ישראל". למשטרה, נטען, "ניסיון ומומחיות רבים בחקירת חשדות כנגד שרים ועובדי ציבור בכירים, עד לדרג של ראש ממשלה", ו"ניסיון העבר מלמד כי חשדות אלה נחקרו על ידי משטרת ישראל במקצועיות וללא פניות, כאשר לא אחת המלצת המשטרה היתה להעמיד נחקרים אלה לדין פלילי". מכל מקום, "כל חלופה אחרת, לפיה תופקד החקירה בידי חוקרים שאינם מקרב משטרת ישראל, ובכלל זאת החלופות המוצעות בעתירה, לוקה בחסרונות קשים, אשר עלולים להפריע לניהולה המיטבי של החקירה ואף לשבש את פעילותו הסדירה של הגוף החוקר שיופקד על החקירה". בין היתר צוין, כי לגופי החקירה האחרים אין הניסיון, המומחיות והאמצעים הנדרשים לניהולה של החקירה, וכי הטלת החקירה על איזה מהם לא זה בלבד שתשבש את סדרי המינהל התקין ותפגע בטיב החקירה ובמקצועיותה, אלא גם תפגע ביכולתו של הגוף החוקר למלא את המשימות שלשמן הוסמך בדין המיוחד המסדיר את פעולתו. ואילו הטלת החקירה על מי ששירתו בעבר כחוקרים במשטרה ופרשו מן השירות עלולה לעורר בעיות קשות של ניגוד עניינים, של כפיפות פיקודית ועוד.

           בתשובה צוין, כי בעקבות החלטת היועץ המשפטי לפתוח בחקירה נגד המשיב הציע מפכ"ל המשטרה שהחקירה תיערך שלא על-ידי חוקרי משטרת ישראל. אך לאחר שהיועץ המשפטי ופרקליט המדינה הציגו לפניו את עמדתם, גובשו - בהסכמה עמו - ההסדרים המתאימים ביחס להרכב הצוות החוקר והליווי שיינתן לו על-ידי פרקליטות המדינה, והסדרים אלה הניחו את דעתם של שלושת הגורמים הנוגעים בדבר כי החקירה תתנהל באורח מקצועי וענייני. בהתאם לסיכום, מונה צוות חקירה הכולל עשרה חוקרים מיחידות החקירה הארציות השונות. בראש הצוות הוצב תת-ניצב יואב סגלוביץ, ראש היחידה הכלכלית הכפופה ישירות למפכ"ל. זולתו כולל הצוות ארבעה חוקרים נוספים מן היחידה הכלכלית, שלושה חוקרים מן היחידה הארצית לחקירות הונאה ושני חוקרים מן היחידה לחקירת פשעים בינלאומיים. כן נקבע, כי הצוות ילווה באופן שוטף על-ידי פרקליט מחוז ירושלים ופרקליטה בכירה נוספת מפרקליטות המחוז, וכי גם היועץ המשפטי ופרקליט המדינה יעקבו מקרוב אחר התקדמות החקירה. בכך, נטען, נמצא מענה הולם לפוטנציאל ניגוד העניינים, שעליו התבססה העתירה, וכי היועץ המשפטי ופרקליט המדינה סמוכים ובטוחים כי המתווה שנקבע לניהולה של החקירה מנטרל את החשש מפני ניגוד עניינים ויש בו כדי להבטיח שחקירת החשדות הקיימים נגד המשיב תהיה מקצועית ונטולת פניות.

8.        בתשובת המשיב נטען, כי החשש לניגוד עניינים, שעליו סומכת העתירה, הוא "חשש אבסטרקטי" גרידא. איש מאנשי צוות השוטרים שעליו הוטל לבצע את החקירה לא הביע כל חשש מפני האפשרות שהמשיב ישוב וימונה בעתיד לכהונת השר לביטחון הפנים. להיעדרו של חשש מסוג זה ניתן ללמוד גם מן הניסיון: המשיב, שבעבר נחקר על-ידי משטרת ישראל בכמה עניינים, היה אחראי בתקופת כהונתו כשר לביטחון הפנים לביצוע סבב מינויים נרחב במשטרת ישראל, ואף שבסבב מינויים כזה ניתן לצפות שיהיו גם מאוכזבים, איש מבין אלה שלא קודמו בתקופתו לא ייחס זאת לנקמנות מצד המשיב על רקע חלקו בחקירות שהמשיב הועמד בהן. להלן הסתמך המשיב על פסק-הדין בבג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817, בו דחה בית-משפט זה (על-דעת חמישה משבעת שופטי ההרכב) עתירה שהוגשה על-ידי העותרת דנא ואשר ביקשה לפסול את מינויו של המשיב לכהונת השר לביטחון הפנים, על יסוד הטענה כי בבואו להחליט בנושאים אישיים ומוסדיים הנוגעים למי שהיו חוקריו בעבר עלול יהיה לערב שיקולי נקמנות ושיקולים זרים אחרים שיסודם בניגוד העניינים שבו יוצב עקב מינויו. טוען המשיב, כי בעתירתה הנוכחית חוזרת העותרת, למעשה, על אותן טענות שעליהן התבססה עתירתה הקודמת; אלא שבעוד שבעתירה הקודמת נטען לניגוד עניינים שנוצר עקב חקירה שקוימה בעבר (ex post) הרי שבעתירה הנוכחית נטען לניגוד עניינים העתיד להיווצר עקב חקירה העתידה להתקיים (ex ante). לטענת המשיב, בדיעבד נקל להיווכח כי החששות שהעלתה העותרת בעתירתה הקודמת התבדו. כך, למשל, הוא מזכיר, כי בסבב המינויים שנערך במשטרה בתקופת כהונתו אימץ את המלצת המפכ"ל הקודם, ניצב אהרונישקי, לקדם את סגן-ניצב דוידוביץ', אחד מבכירי החוקרים שהמליצו להעמידו לדין באחת הפרשיות שבהן נחקר, לדרגת ניצב-משנה. יתר-על-כן: עילת עתירתה הקודמת של העותרת הייתה חשש לניגוד עניינים, על רקע חקירות שהסתיימו בהמלצת המשטרה להעמידו לדין, ואילו בעתירתה הנוכחית מבקשת העותרת לפסלו לכהונת השר לביטחון הפנים, ללא קשר לתוצאות החקירה העתידה להתקיים נגדו. לטענתו, גם אם ימצא בית-המשפט שחקירתו העתידה על-ידי המשטרה מעוררת חשש לניגוד עניינים, פסילתו מראש וללא-תנאי לכהונה האמורה, משמע כי גם אם החקירה לא תוביל להעמדתו לדין יהיה הוא פסול לשוב ולהתמנות כשר לביטחון הפנים, אינה יכולה להיחשב כהכרעה מאוזנת.

9.        העיון בטענות הפרקליטים הביאני לכלל מסקנה, כי דין העתירה, על שני ראשיה, להידחות. לא מן הנמנע, אמנם, שניהול החקירה כלפי מי שעד לאחרונה כיהן - ואשר בתום חקירתו מבקש לשוב ולכהן -  בתפקיד השר לביטחון הפנים, אפשר ויציב את חוקריו במצב המעורר חשש לניגוד עניינים. כן אפשר, שהחשש מפני ניגוד עניינים על רקע חקירה עתידית אמור להדאיג יותר מאשר חשש לניגוד עניינים על רקע חקירה שהיא נחלת העבר. אלא שהדרכים שהוצעו על-ידי העותרת להתרת הקושי האמור, אינן ראויות להתקבל. בקשתה העיקרית, כי יש לפסול את המשיב מלשוב לכהונת השר לביטחון הפנים גם אם החקירה שתקוים נגדו תנקה אותו מן החשדות שנתלו בו בעקבות הדו"ח שהגיש מבקר המדינה, מציגה אמצעי שהוא בעליל בלתי-מידתי ועל-כן גם בלתי ראוי; ואילו בקשתה החלופית, להוציא את חקירת המשיב מידי המשטרה ולהפקידה בידי גורמי-חקירה חיצוניים, או בידי מי שבעבר שירתו כחוקרי משטרה ופרשו מן השירות, אינה מציגה חלופה מעשית שניתן לשוקלה ברצינות.  

10.      עם פרסום החלטתו לפתוח בחקירה נגד המשיב חיווה היועץ המשפטי את דעתו, שכל עוד החקירה נגד המשיב מתנהלת והולכת, אין המשיב יכול להמשיך בכהונתו כשר לביטחון הפנים, ואף אין זה מן הראוי כי ימלא תפקיד מיניסטריאלי  ביצועי אחר. בעקבות זאת הסתפקה הממשלה בהפסקת כהונתו של המשיב כשר לביטחון הפנים ובמינויו כ"שר בלי תיק", בעוד שהאחריות לתיק ביטחון הפנים הוטלה בשלב זה על שר ממלא-מקום, כמשמעו בסעיף 24 לחוק-יסוד: הממשלה. ההחלטות שהתקבלו יכלו ליצור רושם, כי אכן המדובר ב"השעיה זמנית" של המשיב מתפקיד השר לביטחון הפנים. הסדר זה יכול היה להניח את הדעת, אילו היה המדובר בחקירת עניין פעוט, העשויה להתנהל ולהסתיים בתוך פחות משלושה חודשים, שהוא פרק הזמן המירבי שעל-פי סעיף 24(ג) לחוק היסוד ניתן להפקיד תפקיד של שר  בידי ממלא-מקום. אלא שדו"ח הביקורת שהוגש על-ידי מבקר המדינה בפרשתנו הצביע על פגמים חמורים בדרך התנהלותו של המשיב בתקופת כהונתו כשר לאיכות הסביבה. ממצאי הביקורת מעוררים חשדות לביצוע עבירות רציניות שהמשיב נושא באחריות אישית ישירה לביצוען, והללו יצריכו חקירה יסודית ומפורטת שמטבע הדברים תצריך פרק זמן לא-מבוטל. בנסיבות אלו קשה להלום מה ניצב ביסוד החלטת הממשלה, כי למילוי תפקיד השר לביטחון הפנים די לפי שעה במינוי ממלא-מקום. מכל מקום, אם החלטת הממשלה התבססה על ההנחה, שבתוך שלושה חודשים תסתיים בכי טוב חקירתו של המשיב והוא יהיה כשיר לשוב אחר כבוד למשרתו, כי אז הייתה זאת הנחה בלתי-סבירה. ראש הממשלה והממשלה היו מיטיבים לעשות, לו פעלו לאלתר למינוי שר חדש לכהונת השר לביטחון הפנים. אילו עשו כן, היו חוסכים מן הציבור התרשמות מוטעית - שהיו מי שפעלו לעודדה ולהעמיקה - בדבר קיום סיכוי מעשי שהמשיב ישוב במהרה לכהונתו. אלא שהמהלכים שנקטה הממשלה לא יחסכו ממנה, ומראש הממשלה, את הצורך לעשות את אשר היה עליהם לעשות מעיקרה: בצדק ציינה באת-כוח המדינה, כי לנוכח הוראת סעיף 24(ג) לחוק-יסוד: הממשלה,  הרי שעוד לפני תום שלושה חודשים מיום 6.9.04,  שבו אישרה הכנסת את החלטת הממשלה בדבר חילופי התפקידים בין שריה, יהיה צורך למנות שר לביטחון הפנים במינוי קבע, ולהביא החלטה זו, כמצוות סעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, לאישור הכנסת. את עמדת המדינה יש, לדידי, לפרש כמשקפת את כוונת ראש הממשלה והממשלה לפעול, בזמן הקרוב, למינויו של שר חדש לכהונת השר לביטחון הפנים. ככל שיקדימו לעשות כן, ייטיבו לעשות, שכן נקיטתו של מהלך זה תערער את הנחת העותרת כי חקירת המשיב עתידה להתנהל בצל החשש לשובו, במועד קרוב, לכהונת השר לביטחון הפנים.        

11.      העותרת חתרה לשכנענו, כי חקירת המשיב על-ידי משטרת ישראל תציב את החוקרים, או מי מהם, במצב של ניגוד עניינים. מטעם זה טענה, בגדר עתירתה החלופית, כי בנסיבות העניין יש להפקיד את חקירת המשיב בידי גורמים חיצוניים למשטרה. בפועל לא עלה בידי העותרת להצביע על קיום חלופה נאותה לניהול החקירה בידי גורם אחר. יתר-על-כן: היועץ המשפטי ופרקליט המדינה, שעליהם מוטלת האחריות לאכיפת הדין הפלילי, הציגו לפנינו עמדה ברורה, והיא, כי הגוף המקצועי הראוי והמתאים ביותר לניהול החקירה הוא משטרת ישראל, בעוד שהפקדת החקירה בידי גורם אחר זולתה תלקה בחסרונות קשים, תשבש את סדרי המינהל התקין ואף אפשר שלא תשכיל להביא לחקר האמת בנושאים העומדים לחקירה; וטענות באי-כוח העותרת לא שכנעוני כי בעמדה זו יש עמנו מקום להתערב.

           פרשתנו אינה מצריכה הכרעה בשאלה, שנשנתה בין הצדדים במחלוקת, אם חקירת המשיב על-ידי המשטרה מתחייבת מ"צורך" (necessity), באשר אין גורם  זולתה המוסמך לקיים חקירה כזאת. אכן, גם אלמלא נכשלה העותרת בניסיונה להציג חלופה מעשית ראויה לקיום החקירה בידי המשטרה, הייתי נזהר מפני הפרת ההסדר החוקי הרגיל, שלפיו ניהולן של חקירות פליליות מופקד - ככלל ובנתון לחריגים ספורים - בידי המשטרה. לא למותר להטעים, כי חוקרי המשטרה אמונים גם על עריכתן של חקירות קשות ומורכבות. הם הוכיחו לא פעם את יכולתם לנהלן, חרף קשיים נלווים הנובעים מתפקידו וממעמדו הציבורי של הנחקר. על-כן ניתן וראוי לבטוח ביכולתם לקיים חקירה ראויה לשמה גם בפרשתנו. אך משהוברר, כי למעשה אין גוף שיש בידו הכישורים המקצועיים הנדרשים לניהול חקירתו של המשיב, די בכך כדי להביא לדחיית ראשה השני של העתירה, מבלי להידרש להכרעה בטענה שחקירת המשטרה מתחייבת מ"צורך" כמשמעו בדין.

12.      בשולי הדברים אבקש להעיר, כי לדידי היה המשיב מיטיב לעשות אילו הודיע ברבים, כי לעת הזאת איננו רואה את עצמו מועמד לכהונת השר לביטחון הפנים. כך, לטעמי, ראוי היה לו לעשות בעקבות החלטת היועץ המשפטי לפתוח נגדו בחקירה פלילית. משלא עשה כן מבעוד מועד, ראוי שיעשה זאת עתה. מהלך כזה, שנקיטתו מצופה ממנו על-פי מידותיה של תרבות שלטונית המכבדת את עצמה, לא יתפרש - ואסור שיתפרש - כהודיה מצד המשיב בצדקת החשדות הנחקרים; ובידי המשיב, אם אכן ישעה לעצתי, אף לסייג את מהלכו, להסרת ספק, במפורש. בנסיבותיו המיוחדות של ענייננו, מהלך כזה, מצדו של המשיב, היה מתקבל בציבור בברכה כפולה. ראשית, על כך שהיה שב ומעיד על היותנו מדינה מתוקנת שבעלי השררה שבתוכה יודעים ומבינים את חובתם להתרחק מגדרי העשייה, כל אימת שהוטל חשד בתקינות עשייתם. ושנית, על הסרת כל חשש ללזות-שפתיים על אודות יכולתם של חוקרי המשטרה לחתור ולרדת לחקר האמת בפרשת החשדות התלויים נגד המשיב.

13.      מן הטעמים שפורטו, ובהיעדר עילה להתערב בעמדת המדינה, או לכפות על מי מהמשיבים מהלך כלשהו, הייתי מבטל את הצו על-תנאי ודוחה את העתירה.

                                                                                         המשנה לנשיא